בית הבראה “ארזה” ע”ש שרה שמוקלר במוצא

בית ההבראה “ארזה” נקרא על שמה של שרה שמוקלר, אחות שעלתה ארצה בעליה השנייה והתנדבה לעלות ליסוד המעלה לטפל בחולים שנדבקו במלריה

כתב ותיחקר: הדי אור

בין האוספים העיקריים שלי נמצא גם אוסף בתי מלון בארץ ישראל ובתוכו גם בתי הבראה. והפעם החלטתי כי אכתוב על בית ההבראה “ארזה” ע”ש שרה שמוקלר במוצא. אני חייב להתוודות כי זה אחד המאמרים שהיה לי הכי קשה לכתוב. לא בגלל שלא היה לי ידע אלא כי היה לי יותר מדי ידע ולא ידעתי איך לקשור את כל האינפורמציה כמיקשה אחת למאמר זורם וקל לקריאה. מקווה שבסופו של דבר הצלחתי.

סיפורו של בית הבראה זה כולל את כל הרכיבים של הסיפור הציוני והישראלי: הרצל, עמדת בטון ממאורעות תרצ”ו-תרצ”ט, שבע אחיות, בצלאל, ההסתדרות, חלוצי העלייה השנייה, הפלמ”ח, נטיעת עצים, יזמי נדל”ן ועוד.

בית הבראה לציבור הפועלים “ארזה” על שם שרה שמוקלר נמצא ליד המושבה מוצא על כביש שנקרא “שבע האחיות”, כנראה בגלל 7 הפיתולים החדים שבו. באחד מאותם סיבובים נבנה בית ההבראה “ארזה”, בשטח של מעל לחמישים דונם. המקום נקרא “ארזה” על שם ה”ארז” שנטע הרצל במקום בנובמבר 1898. לימים התברר כי זהו למעשה עץ ברוש שזכה לכינוי השגוי ‘ארז הרצל’. העץ נכרת ב-1915 על ידי הטורקים או על ידי ערבים מהסביבה. גדם העץ הועבר לבצלאל, ובוריס שץ המנהל אמר לתלמידיו שארז זה ישמש להנפת הדגל באוניברסיטה העברית בירושלים. לימים טופל גדם העץ והוחזר למקומו המקורי בתיבת זכוכית להגנתו. בהשראתו של הרצל ניטעו באותו מקום עצים נוספים על ידי כמה מנשיאי המדינה (הנשיאים יצחק בן צבי, זלמן שזר, אפרים קציר, יצחק נבון, וחיים הרצוג).

בשנת 1923 הוחל בבניית בית ההבראה “ארזה” לפועל העברי (כהגדרת ההסתדרות/קופת חולים: “בשביל הנחלשים מתנאי עבודה קשים וממחלות שונות”). את המבנה תכנן האדריכל י. ברלין. על מנת להרחיקו מהכביש ה”סואן” של אז נסלל כביש שיצא מאחד מהסיבובים של כביש שבע האחיות, נחצבו בורות מים וכן לאחר מאורעות תרצ”ו – תרצ”ט הוקמה עמדת בטון להגנת המקום. כן ניטעו יער אורנים בכל שטח בית ההבראה. על הבית המרכזי אותו עיצב כתב האדריכל ברלין: “ביקשתי לשוות לבניין אופי אינטימי ומכאן נבע סגנונו – לא  קלאסי טהור, כי אם קלאסי בתוספת נופך של מודרניות. ירושלים ובתי האבן שבה הניעו אותי לאצול על מבנה בית ההבראה אופי הדומה לבנייני ירושלים”. התוצאה הסופית היא בניין המזכיר בצורתו את הבית הלבן, וכך הוא נקרא על ידי רבים. הקומה הראשונה הושלמה בשנת 1924 וכללה 30 מיטות. שנים לאחר מכן הושלמה גם הקומה השנייה, ובכך הוכפלה כמות המיטות. למרות שבית ההבראה “ארזה” לא היה הראשון מבתי ההבראה בארץ ישראל הוא היה הראשון למבנים ייעודים ממין זה שהוקם בארץ.

בית ההבראה “ארזה” נקרא על שמה של שרה שמוקלר, אחות שעלתה ארצה בעליה השנייה והתנדבה לעלות ליסוד המעלה לטפל בחולים שנדבקו במלריה. בשנת 1918 נדבקה במחלה זו ונפטרה בשנת 1919. שרה שמוקלר הייתה חניכתו ובת זוגו של ברל כצנלסון, וניתן להניח כי היה לכך משקל בהחלטה להנציח את זכרה בקריאת המקום על שמה.

כדי להתארח בבית ההבראה נדרש אישור מקופת חולים. לכל חבר שבקשתו לשהייה בבית ההבראה אושרה נשלחה חוברת, ובה דברי הסבר והוראות בדבר כללי ההתנהגות במקום. האורחים נדרשו לשמור על השקט והניקיון, ונאסר עליהם לדבר עם האחרים על מחלתם!!! כן צורפה לחוברת גלויה המספרת על בית ההבראה ועל שרה שמוקלר שבית ההבראה נקרא על שמה. החבר נתבקש למלא על גבי הגלויה את כל פרטיו, כולל מחלות שסבל. רק עם קבלת גלויה זו, המבריא התקבל להבראה. בכך ניתנה האפשרות לפועלים, שעסקו בבנין הארץ ושבריאותם נתרופפה, להתארח במקום זה.

האירוח היה מענג ולווה בפעילות תרבותית ענפה. השוהים במקום זכו להרצאות מפיהם של  מרצים ידועים, ביניהם סופרים ומשוררים, וכן ממומחים בתחומם אשר שהו במקום ו”נוצלו”  להרצאות בפני חבריהם. בית ההבראה פעל בכל ימות השנה, כולל חגים והוגש בו ארוחות כשרות בלבד. המקום כולו שהיה נטוע בעצים סיפק ספסלי אירוח ברחבי בית הארחה וסיפק אווירה נעימה ושלווה. השמועות אומרות כי גם מנהיגים ערבים שהו במקום לאירוח איכותי. “ארזה” שימשה גם כמקום נופש למנהיגי תנועת העבודה. בנוסף כוונת המקום היתה גם להקים משק עזר שיספק את צרכי המקום בירקות ובביצים אבל משימה זו לא צלחה, והמצרכים נקנו מהקיבוצים בסביבה, בעיקר מקריית ענבים.

מסוף 1947 ועד תחילת 1948 הפעילות בבית ההבראה פחתה, וקופת חולים העמידה את שירותי המקום לטובת הפצועים מהקרבות באזור, ובכלל זה הפצועים מהשיירות שעלו לירושלים (אבי, יגאל בוטרימוביץ’, היה חייל בגדוד הרביעי של הפלמ”ח והיה בין מלווי השיירות, אך מאחר ולא נפצע בקרבות הוא לא זכה להתארח ב”ארזה”). כן שימש המקום כמחנה אימונים ללוחמים. פעילותה של “ארזה” כבית הבראה חודשה רק לאחר מלחמת העצמאות ולאחר שיפוץ המקום מפגעי המלחמה.

המקום היה זכור לטובה אצל המתארחים בו בזכות גובהו של המקום (כ-700 מטר מעל גובה פני הים) והנוף שנשקף ממנו לכיוון ירושלים. צל העצים, השקט, האויר הצח והמרחבים של המקום היקנו לו האווירה פסטורלית ומיוחדת במינה.

בתחילת שנות ה-90 נמכרה פינת נדל”ן קסומה זו ליזמים פרטים, והפכה להיות שכונה שבמרכזה נשאר עומד, לאחר ששופץ, “הבית הלבן”. הבנין המרכזי של בית ההבראה “ארזה” משמש כיום לפעילות ציבורית של השכונה. כידוע המאמרים שלי מלווים בפריטים מתוך אוספיי אבל כאן הוספתי את התמונה האחרונה שמראה את המקום כיום ונלקחה מהאינטרנט.

מקווה שנהניתם.

קרדיט: הדי אור