בובזית מקיבוץ גזית

“בעלה של שושנה שהיה מגיע לעיר הגדולה הצליח להשיג חתיכות בד צבעוניות שונות מכל מיני מקומות בעיר ולהביאם לקיבוץ על מנת שישמש כחומר ליצור הבובות”

כותב המאמר – הדי אור

“לפני מספר שנים בשיטוטי בשוק ביפו מצאתי חבילה של מספר בובות שטוחות תפורות בבדים צבעוניים שונים. לבובות השונות (שאני ממש לא אוסף בשום צורה) היה מבט של: קח אותי מכאן. יהיה חם עוד מעט (נא לא לשכוח הסיבוב שלי בשוק הוא בסביבות חמש בבוקר). אז לקחתי.

שאלתי את חברי האספנים מה מי מו וקיבלתי תשובה יש לי (או אין לי) אבל לא יודעים על זה מאומה. מאומה. ניסיתי באינטרנט ובשאלות לחברים נוספים והתשובה היתה זהה. כלום. שום ידע. על התווית היה רשום בובזית וקיבוץ גזית. כנראה היתה ישיבה בקיבוץ להחליט ולבחור שם לבובות אלו. בכל אופן קיבוץ זה קיבוץ. אחד אמר בובה (בכל אופן זה בובה) שני בטח צעק גזית (בכל אופן זה קיבוץ גזית) והשלישי לשם הפשרה אמר בוא נקרא לזה גם וגם. גם בובה וגם גזית. בובזית = בובה + קיבוץ גזית. אולי.

הרמתי טלפון לקיבוץ גזית. שאלתי מה זה הסיפור הזה. היפנו אותי לאחד שיודע שהפנה אותי לשני שבטח יודע שהפנה אותי לשלישי שבטוח שיודע ומכיר ובסוף הגעתי לידע. לארכיון ששם עזרו לי עד מאוד. כמו כן היפנו אותי ליוזמת הרעיון. לקח זמן עד שהצלחתי להגיע לשושנה שנתנה לי אינפורמציה. התהליך לקח זמן בין שאלה לתשובה (מפאת בריאות ואישפוזים) אבל קיבלתי ידע על הבובזית (וגם מהארכיון שלחו לי קטלוג וכן תמונות של מוצרי בובזית שעשו בקיבוץ במשך השנים וכן כתבות בעלון הקיבוץ).

שושנה (בלינסקי) וסרשטיין נולדה בשנת 1929 בפולין. היתה באוניה האחרונה שעזבה את פולין לארגנטינה בשנת 1938 ומשם עלתה לארץ. לאחר עליתה לארץ נסעה עם בעלה לשליחות בארגנטינה. בתקופה שהיו בארגנטינה הקימו תנועה חלוצית בשם “בדרך”. כשחזרו לארץ ב1970 חזרו עם 40 חברים חדשים מארגנטינה לקיבוץ גזית. בין העולים היו שתי תופרות. אחת שמה סופיה, אשר יצרה בובות מבד בארגנטינה ושעלו ארצה הביאו איתם מספר דוגמאות של העבודות שלה.

בספטמבר 1970 הצטרפה לשתי העולות ולשושנה עולה מפולניה נוסיה צורף. הם קיבלו בקיבוץ צריף בכניסה לקיבוץ מול הבריכה העגולה, שבעבר שימש כמדגרה, והתחילו לעבוד ביצור בובות עם מילוי אקריליק. כידוע במרבית הקיבוצים היתה בעיה ליצור מקומות עבודה למבוגרים אשר עדין כוחם במותנם אבל לא בהכרח מסוגלים לעבוד עבודה פיזית כפי שעשו בצעירותם. הם הצליחו ליצור מקום עבודה לעולים המבוגרים שהגיעו והיו בקיבוץ. בעלה של שושנה שהיה מגיע לעיר הגדולה הצליח להשיג חתיכות בד צבעוניות שונות מכל מיני מקומות בעיר ולהביאם לקיבוץ על מנת שישמש כחומר ליצור הבובות. במשך הזמן בעלה של שושנה בנה מכונה אשר הכניסה את האקריליק באופן מכני לבובות. במשך הזמן ובעקבות ההצלחה לבובות שנמכרו למשכית, למשביר, למשביר לצרכן וכן ליצוא עבדו כ-10 עובדים בהנאה מרובה ביצור הבובות בקיבוץ. בשנות התשעים בעקבות יבוא זול והזדקנות העובדים והכנסות מועטות הוחלט לסגור את שערי “המפעל”. 14/6/1996 נסגר המפעל סופית.

קיבוץ גזית ממוקם בגליל התחתון. שמונה ק”מ ממערב לו ניצב הר תבור המתנשא על סביבתו. הקיבוץ שוכן לפתחו של נחל תבור או בשמו הערבי ואדי בירה, הזורם מזרחה ויורד אל הירדן. מעבר לו אנו צופים אל הרי גלעד.

כידוע, כהרגלי, אני כותב אך ורק על חומרים אשר נמצאים ברשותי ב”בן גוריון עשר – היסטוריה ישראלית על המדף”. חלקם נחשבים כאוספים וחלקם כ”לא אוספים” וזה אחד מה”לא אוספים” שלי שדרך אגב אני אוהב אותם עד מאוד רק שלא משקיע בהם ולא מגדיל אותם כמו את האוספים שלי.

מקווה שנהנתם

כתב ותיחקר: הדי אור