Posted on

הסרט הכחול

תיחקר וכתב: הדי אור

“בחודש אוגוסט 1958 משרד הבריאות פרסם מודעה שהוא ממליץ לבקר במסעדה בעלת “הסרט
הכחול”

לכל מכרי ידידי וחברי.
מבקש שתסירו את החיוך מפניכם ותפסיקו לחכך את הידיים בהנאה ובתקווה שתראו ציצי
בחוצי ויותר מכך.

הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

המאמר כאן הוא לא למה שאתם רגילים בסרט כחול. אפילו נהפוך הוא.

בעקבות פרוספקט מקסים שרכשתי לאחרונה, שמשרד הבריאות הוציא לאור,
הצייר/מאייר/גרפיקאי א. להמן* צייר ציורים משובבי לב (והוא צייר ואייר עוד מספר
רב של פרוספקטים במשרד הבריאות ולגופים שונים נוספים) והודפס בדפוס מונזון
בירושלים נחשפתי למבצע “הסרט הכחול”.

מבצע “הסרט הכחול” היה יוזמה של משרד הבריאות לשיפור ההיגיינה והניקיון במסעדות
(בתי אוכל).
משרד הבריאות מזהיר את הציבור בפני אכילת מאכלים שהוכנו ברחוב כי הם לא מוגנים
בפני זיהום, ולכן עלולים להעביר מחלות ולגרום להרעלת מזון.
בנוסף לכך משרד הבריאות מנסה לשפר את מצב ההיגיינה והניקיון במסעדות ולצמצם את
מחלות המעיים.

ד”ר ש. בטיש, מנהל משרד הבריאות, מ. ליליאן, מנהל מחלקת התברואה וה. להמן
התברואן למזון במשרד הבריאות מסרו כי המבצע יקיף בינתיים 7 ערים בישראל.
המבצע הופעל בחודש מרץ 1958, כחלק מחגיגות שנת העשור, תוך היערכות לגלי התיירים
שהיו צפויים לפקוד את ישראל.

המבצע התנהל על ידי “שלטונות הבריאות בארץ, בשיתוף עם ענף בתי הארחה ו-ועדת
העשור”. תקציב המבצע נקבע ל-50,000 לירות שחלקו יבוא מועדת העשור וחלקו ממשרד
הבריאות.

בעלי מסעדות רבות ניהלו תעמולה בקרב חבריהם לא להשתתף במבצע ולא לעשות דבר, כדי
לזכות באות “הסרט הכחול”, המעיד על ניקיון בתי האוכל.
הם חששו כי השמירה על הניקיון תגרום להם הוצאות כספיות בביצוע הסידורים הנאותים
במטבחים, בשירותים ובלבוש העובדים.
השפעתם הרעה של בעלי מסעדות אלו הורגשה בהיענות המועטה של בעלי בתי האוכל.
רק 40 מתוך 1500 שקיבלו חוזרים מטעם משרד הבריאות, הודיעו על נכונותם לעמוד תחת
פיקוח שלטונות הבריאות, כדי לזכות בציון “הסרט הכחול”.
ד”ר בטיש ציין כי יש למשרד הבריאות סמכויות רבות להשליט נקיון אבל כוונת המבצע
הוא לקיים את הניקיון בצורה חינוכית ובעזרת הציבור.

בחודש אוגוסט 1958 משרד הבריאות פרסם מודעה שהוא ממליץ לבקר במסעדה בעלת “הסרט
הכחול”. במודעה הם כותבים: “אם תבקר בבית אוכל, בחר בזה בעל ״הסרט הכחול״, הסמל
של משרד הבריאות לבתי־האוכל המקפידים על מילוי תנאי התברואה וההיגיינה.
״הסרט הכחול״ הוענק עד כה בערים : ירושלים, תל־אביב, חיפה, באר־שבע, רמת־גן,
נתניה ורחובות. ביתר ערי וישובי המדינה יוענק ״הסרט הכחול״ בקרוב.”

הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

בעקבות שמבצע נקיון בבתי אוכל התקיים כחלק מחגיגות שנת העשור, תוך היערכות לגלי
התיירים שהיו צפויים לפקוד את ישראל כתב בציניות מסוימת העיתונאי יואל מרקוס
בעיתון דבר לגבי המבצע:
“אין ספק, שהייתה זו החלטה נבונה ביותר וצריך היה לבצעה עוד לפני שנים הרבה, אלא
שכנראה אנחנו, אזרחים שאינם תיירים, לא היינו ראויים למאמצים מיוחדים ממין זה”.

האות חולק בפעם השנייה בשנת 1960 ושוב ב-1961, אבל המבצע מעולם לא המריא. מתוך
700 מסעדות רק 27 עמדו במבחן הניקיון. בשנת 1962 הודה משרד הבריאות כי המבצע
היה כישלון.
ושוב תודה לחברי משה רימר על מציאת אינפורמציה נוספת.

מקווה שנהניתם.

הדי אור – היסטוריה ישראלית על המדף

*מבקש את עזרת ציבור הקוראים במציאת אינפורמציה נוספת על הצייר/מאייר/גרפיקאי
אליעזר להמן.
בתודה מראש.

קרדיט: הדי אור

Posted on

מר ישראל הצעיר* (והזקן) 1954 ב- זירהטרון רמת גן

תיחקר וכתב: הדי אור

בעבר, בעקבות “לא אוסף” קטן של 3 תוכניות של מופעי קרקס שנערכו בזיהטרון כתבתי
מאמר קצר על הזירהטרון  https://www.haasfan.co.il/ziratron/

לפני מספר ימים, ברכישת גביע “מר ישראל הצעיר מקום שני משנת 1954” הסתבר לי
(בעזרתו של חברי משה רימר שמצא כתבות בנושא) כי גם תחרות “מר ישראל” (מה שנקרא
פיתוח הגוף) נערכה בזירהטרון.
לא רק קירקס וחיות וכו’ אלא גם אירוע חשוב שכזה. בחירת “מר ישראל” צעיר ומבוגר.

בתאריך 11/1/1954 מכון “הארי” בהנהלת א.אעכל (שלצערי גם על המכון וגם על מר
א.אעכל לא מצאתי אינפורמציה. עדין) מפרסם כי מר ישראל יבחר בתאריך 22/1/1954
בשעה 8.30 (אני מניח שזה בערב) בזירהטרון רמת גן.
כנראה הזירטרון היה מושג ומקום ידוע באותם שנים, כי בשום מקום הם לא מציינים את
הכתובת שלהם (זבוטינסקי 105-107 רמת גן).
בתכנית יהיו הרמות אולימפיות, בחירת “מר ישראל” הצעיר והבוגר, תרגילי כוח
והגביעים יוענקו על ידי מלכת היופי.
כנראה מלכת היופי היא חבצלת דרילמן (דרור) שזכתה בתואר בשנת 1953. היא היתה בת
ה־19 מתל־אביב ונבחרה למלכת היופי הרביעית.
היא זכתה בעת ששירתה כחיילת בחיל הקשר, ובכך הייתה לחיילת הראשונה שנבחרה למלכת
היופי. היא עלתה מאוסטריה עם הוריה בגיל ארבע.

בנוסף לאירוע המרכזי של בחירת מר ישראל גם יערכו 4 תחרויות בוקס בהשתתפות טובי
המתאגרפים של מכבי תל אביב.
בכתבה שפורסמה ערב התחרות כתב הכתב ללא שם “סופרנו לספורט” בנימה מזלזלת במעט
את הכתבה בנושא בחירת מר ישראל. “ביזמת צעירים, המנסים לחקות את האסכולה
“האמריקאית” החדישה בתרבות הגוף, תיערך הערב באולם הזירהטרון ברמת גן תחרות
לבחירת “מר ישראל “(על משקל “מיסטר אמריקה”) הספורטאי בעל הגוף המפותח, הסימטרי
והמושלם מכל הבחינות. בארה”ב מעוררת הופעה מעין זו, התעניינות עצומה. היא
מבוצעת בתעמולה רועשת, מקיפה המוני גברתנים ומשתלמת, כמובן, גם מבחינה כספית.

החיקוי הישראלי הוא בממדים מצומצמים, ואינו מעורר הד בציבור הרחב, הרואה בהופעה

מעין זו “תצוגת שרירים” זולה.
לראשונה נבחר “מר ישראל” לפני שנים אחדות, ביזמת רפאל הלפרין, בחור ישיבה שהפך
לאיש שרירים מובהק, יסד את “מכון שמשון” והעמיד חניכים רבים. (כיום הוא נמצא
בארה”ב והפגין אשתקד יכולתו גם בהיאבקות חופשית).
אם הסתלקותו של הלפרין מעל במה הספורט הישראלי, עברה היוזמה לידי “מכון הארי”,
חבר בחורים הרואים בפיתוח שרירים באמצעות הרמת משקולות, אמצעי בדוק לטיפוח הגוף
ורוממות הרוח.
רבים מאלו יציגו הערב את הישגיהם לעיני הקהל והשופטים, שיאלצו לטרוח, בלי ספק,
כדי לבחור את הטוב ביניהם, מבין הנוער והבוגרים.
עצם ההופעה מעוררת תגובות לחיוב ולשלילה, אבל יזמתם של הבחורים שטרחו והשקיעו
ממון ומרץ, שלא על מנת לקבל פרס, ראויה להוקרה.
כדי לשוות למפעל גוון ספורטיבי יותר שולבו בו הופעות ספורט ממשיות ….”.

כתבנו משה צוקרמן שלא מסתתר מאחורי כינויים, כותב בכותרת ראשית על תחרויות
אגרוף ברמת גן.
הוא מציין כי במסגרת בחירת “מר ישראל” לשנה זו נערכו אור ליום ד’ ברמת גן באולם
הזירהטרון תחרויות איגרוף בהשתתפות ספורטאים משורות הצבא ומכבי.
כן נערכו במסגרת זו הופעות ראווה בהרמת משקולות ומוסיף ורושם את שמות הזוכים
במשקל תרנגול, במשקל נוצה, משקל קל, במשקל חצי בינוני.
במשקל זה הוסיף תיאור מרתק “וייספיש (מכבי חיפה) – קורץ (מכבי תל אביב). קורץ
היווה אגוז קשה לפיצוח. וייספיש התחיל את הקרב ע”י שליחת “טלגרמות”, ובהמשך
הקרב הוא מנסה למצוא את נקודות התורפה של יריבו, המחזיר מלחמה שערה. בעוד
שבסיבוב הראשון היה יתרון קל לוייספיש הרי בשני הסיבובים ניכרת עליונות
לוייספיש והוא מנצח לפי נקודות. שופט הזירה היה מר סלומון אדיר”. הכתב מוסיף
וכותב “לאחר קרבות האיגרוף החלו הופעות ראווה בהרמת משקולות”  גם כאן ההתיחסות
שלו מזלזלת והוא אומר בענף ספורטיבי זה, הנחשב כאחד הנחשלים בארץ, הוכיחו
המשתתפים כי קיים “החומר הגולמי” ואין מי שיעבדו התירגום של שפה זו והמשמעות
היא  בוא נמצא ענף אחר שאולי שם נהיה טובים. אולי.

רק לאחר תיאור כל תחרויות הספורט ההשגים וכו’ /l,בשתי שורות אחרונות הוא כותב
“בסיום התחרויות נערכה בחירת “מר ישראל” לשנת 1954 ולפי החלטת השופטים נבחר
הפעם אלי קרסון”.

להנאתכם

*לצערי לא הצלחתי למצוא מידע מי הוא “מר ישראל” הצעיר, לשנת 1954 וכן מיהו “מר
ישראל” הצעיר שהגיע למקום השני והגביע שהוא זכה ב1954 זכה להיכנס ל”בן גוריון
עשר – היסטוריה ישראלית על המדף”.

קרדיט: הדי אור