אוסף “אל על”
כותב המאמר – הדי אור
“טיסת הבכורה של חברת אל על התקיימה כבר בספטמבר 1948. המשימה הייתה להביא ארצה את נשיא המדינה..”
אוסף חברת “אל על” הוא האוסף היקר לי ביותר. לא מבחינה כספית אלא מבחינה רגשית. אוסף של פריטים השייכים לחברת “אל על” של פעם קרוב לליבי לא מפאת השירות, האוכל, עמידה בזמנים, המטוסים החדישים וכו’ אלא כי “אל על” בשנים הראשונות של הקמתה והקמת המדינה הם “טסות” ביחד. אין הרבה אירועים ש”אל על” לא נמצאת שם. מהבאת נשיא המדינה ויצמן מזנווה בשנת 1948, דרך העלאת עולים מארצות רבות בעולם, שהיתה בראש רשימת המשימות הציוניות, כגון העלתם ארצה את יהודי תימן במבצע מרבד הקסמים / על כנפי נשרים ובעזרתם של חברות תעופה נוספות, הטסת אישים ישראלים לעולם, הפלתו של מטוס “אל על” בבולגריה בשנת 1955 וברור שהמבצע החשוב ביותר, לדעתי, הוא הבאת הצורר הנאצי, אייכמן, לארץ, לאחר חטיפתו מארגנטינה בידי אנשי המוסד בשיתוף חברת “אל על”.
מי מאיתנו הישראלים אינו מכיר את חברת “אל על”? מי לא טס לפחות פעם אחת בחייו לחו”ל בחברת “אל על”? מי מאיתנו לא התלונן, בעבר, על השירות הגרוע, אבל הצטרף למחיאות הכפיים בנחיתה המוצלחת? מי מאיתנו לא התרגש כשראה את אלפי העולים החדשים מרוסיה, היוצאים ממטוסי “אל על” בשדה התעופה לוד? בקיצור, “אל על” מייצגת יותר מכל חברה אחרת את ישראל והישראליות: החל מהשירות הלקוי, עבור באי העמידה בלוחות הזמנים וכלה במבצעים הנועזים וברוח הפטריוטית.
לפני ההתחלה: התעופה היהודית תחת השלטון הבריטי
ימי השלטון הבריטי הם ימי המדינה שבדרך. היישוב היהודי השכיל באותה תקופה לבנות את כוחו ולהכין את הקרקע לעצמאות כמעט בכל מובן אפשרי. נושא התעופה מהווה דוגמא טובה לכך: על אף מגבלות חוקיות הכין היישוב תשתית ראויה לתעופה אזרחית וצבאית.
הצעד המשמעותי הראשון בכיוון זה היה הקמת קלוב התעופה “הגמל המעופף” במרץ 1933, אשר בהמשך נקרא “קלוב התעופה הארצישראלי”. במסגרת זו למדו בני נוער את עקרונות התעופה ורכשו ניסיון בהטסת דאונים, כשלב מכין לקראת הכשרתם כטייסים. ב-1936 הוקמה על ידי מוסדות לאומיים שונים בארץ ישראל כגון ההסתדרות והסוכנות היהודית וביוזמתם של דב הוז ויצחק בן יעקב, חברת “אוירון”, חברת התעופה הראשונה של היישוב העברי, החברה, שפעלה למעשה כשלוחה של ארגון “ההגנה”, הפעילה בית ספר לטיס בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. בוגרי הקורס הקימו את שירות האוויר של ההגנה, שהיה תחילתו של חיל האוויר הישראלי, ורבים מהם היו מראשוני הטייסים של אל על. כל פריט אספנות הקשור בחברת אוירון הינו קשה להשגה.
אל על – הטיסה הראשונה לפני ההקמה
עם הקמת המדינה הוחלט כי יש צורך בהקמת חברת תעופה לאומית. שר התחבורה בממשלה הזמנית, דוד רמז, החליט כי מן הראוי כי שם החברה יילקח מהמקורות. הוא נטל את הפסוק “ואל על יקראו” (הושע, פרק י”א, פסוק ז’) וקבעו כשם הרשמי של חברת התעופה. השם צוייר על גוף המטוס בעברית ובאנגלית וכן על זנב המטוס צוייר דגל ישראל.
טיסת הבכורה של חברת אל על התקיימה כבר בספטמבר 1948. המשימה הייתה להביא ארצה את נשיא המדינה (למעשה, נשיא מועצת המדינה הזמנית), חיים ויצמן ואת רעייתו ורה, מז’נבה. בתחילה תוכננה טיסה צבאית, אבל השלטונות השוויצרים דחו את הבקשה בשל האמברגו הצבאי שהוטל על ישראל. לפיכך הוקמה במהירות במשרד התחבורה חברת “אל על”, “חברת התעופה הלאומית של ישראל”. המטוס נוקה, נצבע וטוהר מכל הקשר צבאי, והותקן כאזרחי לחלוטין. כמו כן שם המטוס נקרא “רחובות” על שם עיר מגוריו של נשיא המדינה. המטוס היה מסוג דאגלס C-54 סקיימאסטר בעל ארבעה מנועים – אחד ממטוסי התובלה של חיל האויר במהלך מלחמת העצמאות. במסגרת הסבתו לתעופה אזרחית הותקנו בו שטיחים וכורסאות ש”נשאלו” מבתי המלון ברח’ הירקון בתל אביב, וכן רכיבים משרידי מטוסים בריטים מימי מלחמת העולם השניה.
עתה נותרה עוד בעיה אחת: נדרש דייל מקצועי, אשר יוכל לשרת במקצועיות אישיות רמת דרג. הפתרון נמצא בדמותו של נורברט סלומון, רב המלצרים של בית המלון “ארמון” שליד הטיילת בתל אביב. סולומון גויס למשימה הפך בזאת לדייל הראשון בתולדות אל על. חיל האוויר העניק שחרור מיוחד למרים גולד הנאה, והיא שימשה בטיסה זו כדיילת. המדים – מקטורן בסגנון אפודת קרב ומכנסי צמר בגוון כחול אפרפר כהה – הוכנו במהירות רבה, כנראה, אצל א.ב.ג. מרחוב אלנבי. על המדים התנוסס סמל הגמל המעופף (למיטב ידיעתי סמל זה אינו בנמצא כיום). לפי אחת הגרסאות ההשראה לסמל הגיעה מקלוב התעופה הישן ומסמלו של יריד המזרח. על פי גרסא אחרת הסמל נשאל מדואר ישראל – איילה שלוחה ומגן דוד.
כך או אחרת, ב-29 לספטמבר 1948, לאחר עשר שעות טיסה, נחת נשיא מדינת ישראל בשדה התעופה בבסיס עקרון שמדרום מזרח לתל אביב (כיום בסיס חיל האוויר תל נוף) והתקבל בטקס רב רושם. מיד אחרי הבאת הנשיא ארצה, יצא המטוס עם אותו הצוות להביא ארצה מרומא קבוצת מנהיגים מיהודי ארה”ב, בראשותו של הרב אבא הלל סילבר, וכן קבוצת עולים.
בהסתייגות מטיסה ראשונה זו החלה אל על שירות אווירי ממשי רק ב-31 ביולי 1949, בשירות טיסות סדירות לפריז.
הטיסה שלא שבה הביתה
כפי שציינו לעיל חלק מטיסות אל על בהן הובאו עולים ארצה היו כרוכות בסכנה. אולם מטוס אל על הראשון שחווה אסון בטחוני היה דווקא בטיסה אזרחית רגילה. היה זה ב-27 ביולי 1955. מטוס לוקהיד קונסטליישן בטיסת אל על מספר 402 היה בדרכו מלונדון, פריז ווינה לישראל. בעת שהטיסה הייתה מעל שמי יוגוסלביה נקלע המטוס לרוחות עזות שהיטו אותו ממסלולו, והוא נכנס לשטחה האווירי של בולגריה. חיל האוויר הבולגרי הזניק שני מטוסי קרב, אשר ירו במטוס הקונסטליישן והפילו אותו. כל חמישים ושמונה הנוסעים (בהם גם שבעה אנשי צוות) נספו באסון.
ברור שהאירוע המשמעותי הבא הוא הבאת אייכמן לארץ על ידי מטוס “אל על” לאחר חטיפת. הבאת אייכמן לארץ היתה משמעותית לעם ישראל והחדרת הפחד לנאצים אשר הסתובבו בחופשיות בערים רבות בעולם. ברשותי ספר הטיסה של אחד מאנשי הצוות אשר היה בטיסה זו. על טיסה זו נכתב רבות רק אציין כי אייכמן הולבש בבגדי טייס של אל על ובזריקת טישטוש הורדם/טושטש שפכו עליו אלכוהול ועלו למטוס שהוא נתמך עם שני “אנשי צוות אוויר” כשיכור שחזר מערב בילוי מענג.
מקווה שנהנתם
אל על ספר טיסה אייכמן פנימי מחובר
קרדיט: הדי אור
