נעלי פיל וטיפוס על האוורסט
“בעל החנות היה מביא מספר קופסאות נעלים פותח אותם מוציא את הנעל החדשה העטופה בניר שחס וחלילה לא תינזק בקופסה, בתוך הנעל היתה תחוב נייר עיתון על מנת שצורת הנעל לא תיפגע”
כותב המאמר: הדי אור
כידוע אני אספן “ישראליינה”. אני לא אוסף נעלים אבל אני כן אוסף גרפיקה ארץ ישראלית וישראלית. והפעם בקצרה ובלי הרבה תמונות לפניכם מאמר קצר על נעלי פיל. אומנם יש לי מודעות ועוד אבל הפעם ברצוני להראות את הפרוספקט משנות השישים של נעלי פיל, וכן את דף הפירסום שלהם שמצד אחד הלוגו והכתובת ומצידו השני ציור של תבנית מדידה לקביעת מספר הנעלים של הילד.
בתל אביב משנות השלושים עד שנות השבעים חנות נעלי פיל היו שם דבר ומשכו את הילדים אליה. לא בגלל שהילדים ידעו איכות מהו ו/או מחיר זול אלא מפאת שהילד קיבל בלון או מתנה קטנה אחרת (יו-יו או משהו בדומה). קניות נעלים נעשו בעיקר פעמים בשנה לקראת הפסח ולקראת השנה החדשה. ההורים היו בודקים היכן הזול והטוב ביותר ואנו כילדים לחצנו על הקניה בחנות הפיל בעקבות הבלון.
החנות המדוברת והפופולרית היתה ברחוב אלנבי 62 פנת נחלת בנימין, קינג גורג, שוק הכרמל, שנקין כיכר מגן דוד. חלון הראווה שלה היה עגול ובתוכה היה מבחר ענק של קופסאות נעלים ונעלים שהוצגו בחלון הראווה. הנעלים בשנים ההם (שנות הארבעים והחמישים ואולי קצת אחרי זה אפילו) היו מיועדות לשימוש חוזר כלומר יכלו לעבור רגל לרגל לבן משפחה נוסף או להיקטם בקצוות ולשמש לאותו ילד שכף רגלו גדלה להמשיך לנעול את אותה הנעל ושהאצבעות רגליו יבצבצו בחזית הנעל. ברור שזה חייב אותנו הילדים להשגיח על הנעל לאורך כל התקופה שנעלנו אותה.
כל תהליך המדידה היה באווירת קדושה. בעל החנות היה מביא מספר קופסאות נעלים פותח אותם מוציא את הנעל החדשה העטופה בניר שחס וחלילה לא תינזק בקופסה, בתוך הנעל היתה תחוב נייר עיתון על מנת שצורת הנעל לא תיפגע. האם היתה לוחצת על קצה הנעל על מנת לנסות לאתר ולהרגיש עד היכן אצבעות הרגל מגיעות ולפי זה החליטו מהי המידה של הנעל הרצויה. ברור שחייבים לקנות נעל גדולה יותר על מנת שכף הרגל שתגדל עדין הנעל תיהיה טובה. צריך להסתובב בחנות על השטיח על מנת לראות אם הנעל מתאימה, יושבת טוב, נוחה ויפה. ברור שבוחנים בקפידה מול המראה כיצד היא נראית על הרגל. לי תמיד היא נראתה על הרגל בדיוק כפי שהיא נראתה בקופסה אבל מה אני הילד הקטן יכול לדעת על איך הנעל נראית.
היציאה מהחנות היתה עם גאווה גדולה. קופסת הנעלים החדשות ביד אחת ובלון שמתנפנף בגאווה ביד השניה. באותם הרגעים הילד בלי שידע זאת, הרגיש כאילו הוא טיפס על האוורסט.
מקווה שנהנתם
כותב המאמר: הדי אור
